בניין המרפאה נבנה על גבול המושב של אז, והוא נועד לשמש גם כעמדת ביטחון וככזה גם הוא בנוי כולו מבטון יצוק להגנה מפני ירי. ליד המרפאה נשתלו עצי פיקוס וכשצמחו וגדלו הייתה זו סוכה לתפארת ששימשה כעין חדר המתנה בשעות היום ופינה לנאהבים בלילה. שרותים לא היו והעצים הסמוכים ומרחב השדות שרתו אותנו נאמנה. הרופא הראשון והאגדי ששרת במושב היה דוקטור קוסטא שהיה מגיע מתל מונד רכוב על סוס ביום או בלילה, היה זה רופא עממי וחביב אשר את רוב המחלות של אז ריפא עם כוס תה לימון ודבש. תרופות נוספות שהיו אז בשימוש היו אספירין, פירמידון וקומפרסים קרים על המצח להורדת החום, שמן דגים לחיזוק העצמות, כוסות רוח ואמבטיות קוורץ למחלות החורף, מנורה כחולה ובקבוק חם לכאבי בטן או לכאבי שיניים, שמן קיק, מלח אנגלי וחוקן לזירוז פעולת המעיים וזריקות של חלב לסובלים מפורונקלים ואמפטיגו נגעים שסבלנו מהם בקיץ.

ואוי למי שננשך על ידי כלב או תן שוטה, את סידרת הזריקות בבטן הוא לא ישכח לעולם. "האחיות הרחמניות" היו על טהרת בנות המקום, שרה סורוצקין, לולה גבאי, גלילה גולוביצקי, חנה לופנפלד, ורדה בן חיים, רחל זמיר, יהודית פלג, בתיה בראל ונאוה שחורי.

כאשר עברה המרפאה למשכנה החדש הפך הבניין לבית הנהלת החשבונות.

לסיפור על רופאים במושב לחץ כאן

לנאוה שלנו

השקט השלווה ,הרוח הטובה שבה היא מנהלת את המרפאה-והדגש על מנהלת, הם שם דבר. כי הרי מי שבא למרפאה הוא לחוץ וכאוב, עצבני ורוטן, מחפש תרופה, יד תומכת, עצה טובה חיוך מרגיע. וכאן במרפאה רוח טובה נושבת, צמחים וירק, צעצועים וספרים לילדים-ונאוה בלבן.

ואתה יושב בשקט וממתין ומסתכל סביבך וקצת מהכאב והלחץ כבר חולף לו מאליו.

ושמה של מרפאת חרות כמרפאה לרפואת המשפחה יצא למרחוק. ונכון שגם לרופאים יש "חלק קטן" בכך, אבל רופאים באים, רופאים הולכים, רופא במילואים, רופא בהשתלמות רופא מחליף, אסיסטנטים עושים עלינו סטז", ונאוה היא הסלע האיתן שנותן את היציבות ואת ההמשכיות למרפאה. נאוה היא החוט המקשר בין החולה והרופא, היא המביא והמוציא הפועל בשבילך גם כשאתה בהמתנה ודלת הרופא נעולה. פעם היא משמשת ככותל הדמעות והתלונות של החולה ופעם היא אפוד המגן והשכפ"ץ של הרופא-בולמת סופגת ומרככת.

והכישרון שלה ללכת בין זה לבין זה בהגינות וביושר, בשמירה על כבודו של החולה מזה ובשמירה על כבודו ומקצועיותו של הרופא מזה.

נאוה היא אנציקלופדיה מהלכת, היא לא צריכה להסתכל בכרטיס הרפואי שלך כדי לדעת את התרופות שאתה נוטל או מה היה לחץ דמך שלשום-הכל מקוטלג ומסודר אצלה בלב. והיא תדאג שהתרופות שלך יגיעו וגם אם זה לא בדרכים המקובלות ולא בשעות השגרתיות, והתור שלך יקודם ויקוצר-הבירוקרטיה היא ממנה והלאה. ואותו חולה שאינו מסוגל להגיע למרפאה יזכה לביקור בית ולמלה חמה וטובה - גם אם זו התרופה היחידה שיכולה עוד להועיל לו.

מסורת מכובדת ורבת שנים לנו עם האחיות ששרתו אותנו בנאמנות ובמסירות במרפאת חרות, גלילה גולוביצקי, חנה לופנפלד, רחל זמיר, ורדה בן חיים, בתיה בראל, יפה חבצלת ויהודית פלג. כל אחת ויחודה עמה. ואין זה כל כך קל ופשוט להתמודד ולהתעלות מעל רשימה כזו.

נאוה היא בשר מבשרנו, וכאבו של כל אחד הוא גם כאבה הפרטי. יחד המתנו כילדים בתורים הארוכים אל החובשת והרופא, מוכי אמפטיגו ופורונקלים, סתומי גרון ושקדים ודלוקי אוזניים בתקווה לקבלת תרופות הפלא של אז: אספירין ופירמידון, שמן קיק ופלגין, זריקות של חלב ושמרים,אמבטיות של מנורות כחולות ומנורות קווארץ לוהטות, כוסות רוח על החזה והגב ושמן דגים לקינוח. ואוי למי שננשך עלידי כלב או תן שוטה וזכה לחמש עשרה זריקות...

ונאוה שחוותה כל אלו וראתה גם רפואה חדישה ומודרנית ידעה תמיד וזכרה כי היסוד ברפואה היה ונשאר האדם שאחרי הסטתוסקופ.

ומי שראה את נאוה מטפלת בהוריה – הניה וראובן ז"ל בערוב ימיהם, במסירות ובאהבה ראה את האדם שבנאוה וראה גם את המקורות מהם שאבה.

וראינו גם את נאוה בכאביה הפרטיים, נושכת שפתיים וממשיכה לעבוד ולא נותנת לכאביה לפגום בעבודתה-ומתגברת.