אם יש בית בחרות שעבר גלגולים ומילא תפקידים רבים בחייו זה בית המזכירות.
בראשית המושב היה זה משק חקלאי של משפחה בשם גורניק. בית קטן וצנוע ככל בתי המושב שני חדרים ומטבח שרותים בחצר ומקלחת תחת גגון פחים.
הרפת הייתה בבית הקטן (היום חדר המתופפים), הלול עמד במקום שבו עומד היום בית החבר, ומספר עצי פרי וגינה.
לימים נטשה המשפחה את המושב לעיר תל אביב, השאירה מעט חובות, ונעלמה מנוף חרות.
המשק הפך לרשות הציבור והחל לעבור גלגולים בהתאם לצרכי השעה.
אחד החדרים הפך לחדר הנהלה, במטבחון שוכנה הספרייה, גם לטלפון הציבורי הראשון – שמספרו היה 207 נבנתה עמדה מיוחדת, וכאשר חבר היה מטלפן היו תמיד אוזניים נוספות לשמיעה...
במלחמת העצמאות הפך הבית לחדר מגורי כתת הכוננות של המושב-הפל"ם, והווי מיוחד נרקם סביב המגורים המשותפים שם.
עם תום המלחמה וההתפתחות המשקית נקנו שתי מדגרות להדגרת ביצים והפיכתם לאפרוחים, היה זה מקום שוקק חיים ביום ובלילה. כשענף הלול התרחב והמקום היה צר מלמלא את הביקוש הועברו המדגרות למבנה שהיום משמש כבית החבר.
בית המזכירות הפך למבנה עבור עובדי ציבור – עולים חדשים שעבדו במושב. ובגלגול האחרון הפך לבית המזכירות המשמש אותנו כיום.
הרפת שבחצר שימשה כמחסן הנשק של המושב - ונקראה בשם נוקטה. שם החזיקו את ארסנל הנשק רובים סטנים אקדחי זיקוקים ותחמושת, חברים שיצאו לשמירה לקחו שם את הנשק ובתום המשמרת החזירו אותו לשם. תקרת המבנה הייתה נקובת כדורים שנפלטו בשגגה וליד כל חור נרשם מי יצר אותו.
היום הרעמים הנשמעים משם הם רעמי התופים.
אסא ברטוב