יום ראשון לגדעון

לגדעון  שלום.
סבתא   שלי  רותי  סיפרה  לי  המון  עליך  אל  תחשוב  שאם  עוברות  השנים  לא  זוכרים  אותך,  אתה  חי  בתוכנו  אפילו  שלצערי  לא  הספקתי  להכיר  אותך אישית  אבל  מכל  הסיפורים  ששמעתי  אני  יודע  עליך  הרבה, שתמיד  הייתה  מחייך  היית  לך  בלורית  של  שיער  שחור  ועיניים  יפות  ירוקות  שכאשר  הייתם  הולכים  ביחד לא  האמינו שאתם  אחים  כי    אשכנזייה  לבנה  ואתה  היית  נראה  כמו  תימני  שזוף  ויפה.  הכי  היא  אהבה  לשמוע  אותך  שר  כי  היה  לך  מן  קול  בס  יפה  שכזה  והיית  גם  אוהב  לנגן  בחליל
סבתא סיפרה  לי   עוד שתמיד  בתור  ילדה  קטנה  היא  הייתה  מאוד  שובבה  אך  מהיום  שנהרגת  התהפך  עולמה  והיא  התבגרה  ביום  אחד, היא  סיפרה  לי  שאהבת  מאוד  לגור  במושב  ותמיד  חלמת  שכאשר  תסיים  את  הצבא  תקים  משק  ותגדל  פרות  ועופות  זאת  הסיבה  שהלכת  ללמוד  בבית  ספר  חקלאי  כי  לא נולדת  במושב, נולדת  בירושלים ולא  היה  לך  ניסיון  רב, כמו  לשאר  החברים  שלך  במושב,
למעשה   כי   נולדת  בירושלים  לפני  יום  העצמאות  ובתור  ילד  קטן הכרת  את  הערבים  לא  כל  כך  רצית  להילחם  בהם. אך  שראית  איזה  דברים  רעים  הם  עושים  כל  יום    הם  רוצים  להשמיד  את  כל  הישראלים  וכל  יום  רוצחים  לא  איכפת  להם  שזה  אפילו  ילדים  קטנים הם  התנפלו  על  אוטובוסים  ואפילו  על  בתי  ספר  בזמן  שהיו  בו  המון  תלמידים אז  כמו  שכתוב  התורה  "הקם  להרגך   השכם  להרגו"   או  משהו  כזה  אז  לא  הייתה  לך  ברירה  וכדי  להגן  על  כולם  התגייסת  לצנחנים  שזה  החייל  הכי  קרבי  שיש.
ובאותה  תקופה  היו    המון  פעולות  תגמול  ואתה כבר  הייתה  עייף  אבל  לא  הייתה  לך  ברירה  המשכת  להלחם  במו  גיבור, היא  גם  סיפרה  לי  שכאשר  נסעת  ללשכת  הגיוס  להתגייס  לצנחנים  לא  רצו  לגייס  אותך  כי  הייתה  ממש  רזה  אז  אחרי  כמה  ימים  אחרי  זה  שחזרת  הכנסת  לכיסים  של  המכנסיים  שלך  אבנים  כדי  שתשקול  יותר  ובקושי  הצלחת  בזה  אבל  חבל  שהצלחת  כי  אחרת  לא  הייתה  מתגייס  לצנחנים ונהרג  אבל  מצד  שני  סבתא  שלי  אומרת  שלכל  אדם  יש  את  הגורל  שלו  ויכול  להיות  אם  לא  הייתה  מתגייס  לצנחנים  אז אולי  הייתה   נידרס  בכביש  או  משהו  כזה,
בפעולה   שנהרגת  אפילו  הצלת  חבר  שלך   שגם  הוא  היה  גיבור  כמוך.
אני  יודע  שאתה  למעלה  וצופה  על  המתרחש  בארצנו  ומאוד  עצוב  כי  עדיין  יש  מלחמות  אם  הערבים  והם  רוצים  להרוג  אותנו ולהשמיד  אותנו  למרות שכאילו  עשינו  שלום  עם  המצרים  והירדנים  הרבה  ערבים  רשעים  לא  רוצים לקבל  את  השלום  הזה.
טוב  אני  צריך  לסיים  כי  אמא  שלי  רוצה  שכבר  אלך  לישון  כי  מאוחר,

 נ,ב.
אני  לא כותב  את  שמי כי  כל  בני  דודים  שלי  חושבים  כמוני שהייתה  גיבור  ואוהבים  אותך.

יום ראשון כ"ט ניסן תשס"ח 04/05/2008
יום הזיכרון ערב יום העצמאות לישראל
לזכר גדעון פיק