יצחק ישועה (שייע), נולד בתל אביב בשנת 1932. בן שלישי להוריו יוסף רחל, ילידי תימן.
את שנותיה הראשונות העבירה משפחתו של שייע בתל אביב, וממנה עברה המשפחה לרמת גן, לבקשתו של ראש העיר דאז, אברהם קריניצי. אביו של שייע, יוסף, היה פעיל ציבור ועמד בראש התאחדות התימנים. אמו של שייע, רחל, הייתה דמות מרכזית בחייו של שייע ובחיי כל אחד עשר בניה ובנותיה.
כבר מילדותו התבלטו בשייע בתכונות שייחדו אותו כל חייו, חכמה, כושר מנהיגות ואהבת אמת לאדם ולאדמה. את לימודיו בבית הספר 'הגפן' סיים בהצטיינות וזכה למלגה להמשך לימודים בגימנסיה הרצליה. ואולם שייע שהיה גנן מצטיין, בחר לממש את המלגה בלימודים בבית הספר החקלאי מקוה ישראל, בו התעצבו דמותו וערכיו. גם במהלך לימודיו עבד בכדי לסייע לפרנסת המשפחה ברוכת הילדים, ביחד עם אחיו הבוגרים.
במקוה ישראל, בגיל 16, הושבעו שייע וחבריו להגנה, ועל תרומתם להקמת המדינה ובטחונה הוענק להם אות ההגנה עיטור לוחמי המדינה (על"ה).
בקיץ 1950 הצטרפה הכשרת תל גזר אליה השתייך שייע, לקבוצת יזרעאל, ומיד הפך שייע לדמות מרכזית ולעמוד התווך של הקבוץ. במשך עשר השנים בהן היה ביזרעאל הוא שימש כסדרן עבודה ומרכז משק והיה המנהיג של הקיבוץ, נערץ בחריצותו, בחוכמתו, בחוש ההומור הייחודי שלו ובכישוריו הספורטיביים (שחקן בהפועל בלפוריה בליגה הלאומית). שייע בנה את הקיבוץ וחיזקו ואף היה אחראי לקליטת גרעין הבונים. במשך כל ימיו היה שייע קשור בקשר בל יינתק ליזרעאל, לנופיו ולאנשיו, והיה זה ביתו השני.
ביזרעאל נשא שייע לאישה את נורית, בת מושב כפר חיים. לאחר שעזבו את הקיבוץ וחיו זמן קצר ברמת גן, נקרא שייע, בשנת 1963, לשמש כמזכיר ומרכז משק של מושב חרות, תפקיד אותו ביצע במשך שמונה שנים. שייע יצר מערכת יחסים מיוחדת עם מקימי המושב וכלל החברים, וכשסיים את תפקידו זה, היה חרות מושב משגשג. בהמשך הפכו שייע ונורית חברי מושב, ופיתחו משק חקלאי לתפארת – פרדסים, לולים ופרחים. לאחר סיום תפקידו במושב, התמנה שייע לסמנכ"ל בתנובה אקספורט והיה ממובילי ענף ההדרים. בתקופה זו שימש במגוון תפקידים ציבוריים כנציג המושב ותנועת המושבים והפך עם השנים לאחד ממנהיגי המושבים והחקלאים במדינה.
בשנים 1998-2007 כיהן שייע כראש המועצה האזורית לב השרון. היו אלה שנים של עבודה ויצירה בהם התאפשר לו לממש את חזונו ואת ניסיונו העתיר. בשנים אלה הקים מוסדות חינוך מפוארים במועצה, מעונות, גני ילדים ובתי ספר, כאשר גולת הכותרת הינה קריית החינוך דרור. שייע קידם את הפיתוח והבנייה במושבים, ובתקופתו אושרו ונבנו הרחבות בכל ישובי המועצה. עוד בכהונתו נתן שייע דגש מיוחד לפרט, לרווחתו ולחיי התרבות הספורט והנוער.
בשנת 2007 התמנה שייע לתפקיד מנכ"ל ארגון המועצות האזוריות. בתפקיד זה כיהן עד יומו האחרון. אף בתפקידו זה פעל שייע לממש ולהגשים את היעדים שבשמם פעל לאורך כל שנות עבודתו הציבורית – חיזוק החקלאות וההתיישבות הכפרית, דאגה לפרט ולחברה. שייע זכה בעבודתו זו להערכה רבה מצד המשרדים הממשלתיים וגורמי התכנון והרשויות עימם עבד, וזכה להערכה עצומה כאדם ישר דרך, איש עקרונות, נדיב, מסור וחרוץ.
שייע הגדיר כל חייו את נורית אשתו ככח המניע מאחורי עבודתו הציבורית וכמצפן שלו, והיא היוותה הדמות המשמעותית בחייו. שלושת בנותיהם, נטע, טלי וזהרה, החתנים ושמונת הנכדים היוו בשבילו מקור גאווה והנאה. וכך ספדו לו בנותיו ואשתו-
"האיש שלנו, הבעל, האבא, הסב, האח והחבר האהוב שלנו, היקר באדם, שירת חייו נפסקה, ואולם שיריו הנפלאים, מעשה ידיו להתפאר, זרועים בכל ארץ ישראל, בשבילים הציבוריים ובשבילים הפרטיים, בשדות עמק יזרעאל, ובפרדסי השרון; ולא פחות מכך בנפשנו, בליבם של ילדינו, בליבם של אחיו ואחיותיו, בליבם של ותיקי מושב חרות וחבריו שאהבו אותו בכל מאודם, בליבם של כל עובדיו ותושבי המועצה, שלא רק ידעו לקבל אהבה אלא גם לתת אותה, והוא שאף את האהבה הזו במלוא ריאותיו;
זכרונו ומורשתו וגאוותו בנו, מחייבים אותנו להמשיך לשאוף לטוב, לשלום ולסובלנות, לשאוף לתת, ולעולם לא להתייאש מהתקוה ליצור, להגשים ולהשפיע."