פתח דבר

בספר זה אני מספר על חיי על פי פרקיהם: ילדות ונעורים, פעילות בהתיישבות, שירות צבאי כלוחם ומפקד, פעילות בנח"ל, הקמת משפחה, פעילות כנספח צה"ל באקוודור וראש משלחת סיוע ישראלי רב-תחומי לממשלת אקוודור. בשובי ארצה נבחרתי ליושב ראש מועצה אזורית הדר השרון ולב השרון וליו"ר ועדות בניין עיר מקומיות, מחוזית וארצית. פעלתי בעמותות שונות ועוד.
הייתה לפעמים חפיפה בין פעילות לפעילות, אבל לא הייתה סתירה ביניהן כי נעזרתי בכל פעילות ותפקיד בידע קודם ובידע חדש. נעזרתי רבות בשותפים ובחברים לדרך, ותודתי להם על כך.
החיים הם כמו טיול במסלול היוצא מנקודת ההתחלה, מתפצל לכל מיני שבילים ומקומות. לפעמים יש הפתעות בדרך, ולמזלי היו לי הפתעות טובות. מבחינה גאוגרפית עשיתי מסלול מעגלי: נקודת ההתחלה והסוף של הטיול שלי הוא בית הוריי במושב חרות, ממנו יצאתי ובאתי ואליו חזרתי. זכיתי להימנות עם מקימי המדינה, זכיתי להגן על המדינה יחד עם מילוי תפקידיי (ולוואי ש"זכות" זו תרד מאתנו ויהיה שלום בארץ). זכיתי לפעול למען עצמי, משפחתי וכלל הציבור, לעבוד ולטייל בארץ ובחו"ל ולחוות חוויות מעניינות, עליהן אני מספר בספרי. כתבתי את הספר למעני ולמען הדורות הבאים. כמו שאמר יגאל אלון: "עם שלא יודע את עברו, ההווה שלו דל, ועתידו לוט בערפל". אני סבור שלימוד העבר הינו תמריץ ודשן לפיתוח שורשים והעמקתם בקרקע.
אני מקווה שכל קורא ימצא בספרי משהו מעניין אחד הקרוב ללבו, אם זה סיפור משעשע, ידע במנהל, היסטוריה משפחתית, יישובית וארצית, תכניות לעתיד – ובזאת דייני.
תודה ענקית לרעייתי האהובה מירה שצועדת אתי יד ביד במסע חיי, תומכת ומחזקת. יחד זכינו להקים משפחה לתפארת. אהבתי שלוחה לילדיי - כרמל, גל וברק – לנכדיי – דר, מטר וספיר, יונתן, מיי וגיא, יואב ויאיר; להם ולכל קרובי משפחתי וחבריי. אני מאחל להם בריאות ושמחת חיים, שלווה ואהבה – ולכל בית ישראל. אמן.

צבי חרות, מושב חרות, 2009.