60 שנות התנדבות
אני כבר לא ילד וראיתי דבר או שנים בחיים, ובעיניי, אבא שלי, שחוגג בימים אלו 80 שנה, הוא המתנדב הנצחי. אבא, או כפי שהוא מכונה בשנים האחרונות ברגשות מעורבים "סבא אריק", הוא אדם רגיש מאוד שעוטה על עצמו עור של פיל ויוצא כמעט מידי יום כבר 60 שנה לפעול למען הקהילה.
שוחחנו על כך במספר הזדמנויות בעבר וטיעונו המרכזי נשען באופן מפתיע דווקא על צרכיי הפרט בעת שהוא מתנדב. כבר שנים שאבא אומר בחצי חיוך שהוא מונע ממניעים אגואיסטיים שלו. על פי תמצית תפיסת עולמו, הוא מודה למועצה האזורית לב השרון שמאפשרת לו עשרות שנים להיות פעיל במיזמים שונים שחלקם פרי יוזמתו, הוא מודה למתרחצים שנאותים להגיע לברכה של חרות אותה הוא מנהל בהתנדבות מיום שעלתה כרעיון בוסרי לפני 36 שנים. אבא חש רגשי הערכה עמוקה לאלפי הספורטאים בענפים השונים שהוא מקדם כבר 60 שנים בישובי המועצה האזורית ובטח יש לו נימוק חיובי ופייסני בדבר אלפי השעות שהוא מחוץ לבית עושה למען קידום תרבות הספורט בכול מסגרת אפשרית.
כמה מילים על שורשי ההתנדבות בחברה הישראלית
לפני שנתעמק בסיפורו של אבא ראוי שנרחיב מעט את היריעה בנסיון להבין מדוע אדם (למעשה, אתם כלל מתנדבי המועצה האזורית לב השרון) מתנדבים עשרות שנים באינטנסיביות שכזו. בתנ"ך מופיע הביטוי "התנדב" פעם אחת בלבד בספר עזרא - אם כן, מכאן לא תגיע ישועתינו הפעם. במחקר האקדמי מצאתי את הביטוי זולתנות (זה נשמע ממש רע להגיד על אבי שהוא זולתן), או בשמה הלועזי אלטרואיזם שהינה הסבת טוב למישהו אחר ללא תמורה. אקצר ואומר כי מצאתי במחקרים סוציולוגיים הסבר קרוב לפרשנות שאבא נתן, ועל פי הם - ההתנדבות והנתינה מסבה אושר רב דווקא לנותן ואני משוכנע שבאי הכנס הערב, שכולו התנדבות ונתינה, יודעים זאת היטב.
אז מה היה לנו פה?
אבא שבצעירותו היה אלוף ישראל בזריקת דיסקוס והטלת כידון, אתלט אשר ייצג את המדינה במכביו"ת ובכינוסי הפועל, התבלט לצד היכולת ספורטיבית גם אמביציה לא מבוטלת, יצירתיות, יוזמה ומעורבות בקהילה.
הכל התחיל בגיל 14 כאשר המורה לחינוך גופני (כך זה נקרא ב 1946) בוחר קבוצת מצטיינים בספורט ומכשיר אותם כמדריכי ספורט במושבים הצעירים. אריק מדריך בהתנדבות בחרות ובתל מונד את נוער העלייה אשר הגיע לא מכבר לארץ. בשנת 1953 כשאבא בן 21 הוא מחליף את אביו ויוצא בהתנדבות לשמש כמזכיר, גזבר ומדריך חברתי בבורגתא (באותם הימים מושב עולים חדש). ומשם בעקבות קריאתו של בן גוריון לאנשי ההתיישבות העובדת, הוא יוצא עם אופירה לשנתיים של הדרכה במושבים ברוש ותדהר אשר נאבקים על אחיזתם בנגב המערבי.
הרומן עם המועצה האזורית לב השרון, אשר באותן שנים נקראה הדר השרון, החל בשנת 1962 (לפני כחצי מאה) כאשר אריק מציע למועצה (בראשות צבי חרות) להקים מחלקת ספורט. המועצה משיבה בחיוב וממנה אותו לרכז הספורט הראשון שלה - תפקיד בו יכהן במשך 10 שנים. בין השאר, אריק תורם את שכרו לתקציב מחלקת הספורט. עקרון זה מלווה את אריק עשרות שנים – לכסף יהיה רק כיוון אחד (סוג של ממברנה חד כיוונית) - אריק ישקיע את זמנו, מרצו ומשאביו, אבל הכסף לא יהיה חלק מהסיפור. לא בעבור שום פרויקט, תפקיד, ייצוג, דלק, או טלפונים. גם את הנסיעות הבודדות לחו"ל עמד על כך שיממן מכיסו.
בתקופה זו בתאום עם המועצה ממנה אריק נציגי ספורט בכל המושבים, ובמקביל מקים את ועדת הספורט בתנועת המושבים וביחד הם מתניעים את הקמת תשתית הספורט המוכרת לכולנו היום.
בשנת ה 70 – 80 מצא עצמו אריק מתנדב לשמש כנציג המקדם את עניני המועצה ותנועת המושבים במרכז הפועל, במקביל, נציג תנועת המושבים בהסתדרות העובדים ובנוסף נציג המושבים בהתאחדות הספורט.
בשנת 1976 הוחלט על הקמת בריכת שחיה במושב חרות. ברכה אשר לימים תשמש את לאלפי המתרחצים בקיץ הישראלי הלוהט. אריק ממונה (בהתנדבות כמובן) כיו"ר ועדת בריכה תפקיד בו הוא נושא כבר 35 שנים משלב גיבוש הרעיון ועד ליישום מגוון רחב של פעילויות שהן הרבה מעבר לרחצה. בהמשך אריק שותף ומעורב בהתנדבות בהקמת ברכת השחייה של מושב גאולים אשר הייתה חברה במועצה באותן השנים.
במקביל לעיסוקיו במועצה, בשנות ה 70 אריק ממונה כיו"ר ועדת הספורט של המתנ"ס בתל מונד ונוטל חלק מרכזי גם בהקמת אולם הספורט המשגשג אשר משמש מאז את אלפני הספורטאים במגוון ענפי ספורט.
על קצה המזלג נזכיר פרויקטים נוספים שאבא נטל בהם חלק מטעם המועצה, לצד אנשים יקרים אחרים: שותפותו בתהליך הקמת מגרשי ספורט ברבים מישובי המועצה, המצאת "מרוצי האביב" במועצה, ארגון והובלת ההשתתפות באירועים עממיים ארציים כגון הקפת התבור, צליחת הכנרת כמו גם מעורבותו בקבוצות התחרותיות של המועצה ועוד אין קץ יוזמות. גם כיום כשאבא נושק ל 81 הוא לא נח לרגע. אריק פעיל כיו"ר חדר הכושר למבוגרים של המועצה, הוא עדיין מתנדב בועדת הברכה של מושב חרות, משמש כגזבר עמותת הספורט של המועצה וכעוזר מאמן של קבוצת הפטאנק במרכז היום לקשיש (או כפי שאבא אשר מסרב להזדקן קורא לו – מרכז יום למבוגר).
אבא, המשפחה, החברים והמועצה מצדיעים לך הערב ומאחלים עוד שנים ארוכות של נתינה לקהילה. מבחינתנו, אתה המודל, וכל שנותר לנו הוא ללכת בעקבותיך!
שרון בן-ארי, אוקטובר 2012, מושב חרות