הפגישה המחייכת עם מלחמת העולם השנייה!

בשנת 1939 חודש ספטמבר שנת הלימודים מתחילה, אנחנו משחקים בחצר. הסתיו מורגש באוויר ואנחנו מחליטים לגמור את יום המשחקים בבית העם ולשמוע רדיו. רדיו היה בימים ההם רק בבית העם.

החברים במושב היו חניכי מלחמת העולם הראשונה. הם הכירו את הזוועה, ההרס, המוות, שחיטת היהודים שהייתה, הרעב היתמות והשכול. ואילו אנחנו הילדים לא הבנו במה מדובר. רצנו שמחים לבית העם וכמובן לא הקשבנו כל כך לרדיו. פתאום ראינו את החבר היחידי שבא לשמוע חדשות תופס את ראשו בשתי ידיו, היטלר הודיע על תקיפת פולין וצ'מברלין הכריז מלחמה על היטלר.

אנחנו קהל בשומעים הבנו שמשהו קרה, רצנו הביתה מלאי שמחה, "יש מלחמה ויש מלחמה". ההורים הביטו בנו לא מבינים מה פתאום.

על פתרון העם היהודי עדיין לא דובר. חברים רבים במושב הגיעו מפולין והם נבהלו,דאגו למשפחות שנשארו שם. הם הכירו את המקומות עליהם דובר ודאגו. לנו זה נראה מגניב.

כשהפציצו האיטלקים את התחנה המרכזית בתל אביב התחילה בארץ כלכלת מלחמה. וכמו שמספר ברכט באמא קוראז' הכל נהרס במלחמה. המשפחה נשחטה, הבית איננו, הישוב איננו. אין עבר אין עתיד ואין הווה. אבל בעלת הבית מוצאת עגלה מעמיסה סחורה, ועושה עסקים סביב מחנות הצבא עם איזה תקווה לא ברורה.

השמש סובבת, הימים ממשיכים וגם הלילות. האנשים לא משתנים ומחר יום חדש!

האנגלים החלו מתכוננים למלחמה ובני בריתם כמובן היו היהודים. חברים התגייסו לצבא הבריטי, אחרים בנו מחנות, למשפחות הייתה הכנסה. הרכבות ממצרים היו עמוסות, בכל רע אומרים יש גם טוב.

הערבים הפסיקו להטריד את הישוב היהודי. האנגלים נקטו נגדם יד קשה והם נרתעו.

המלחמה נמשכה, הרבה שמועות היו על ההרג ועל החורבן. קשה היה להאמין וקשה היה להבין.

המלחמה הזאת שחיסלה דורות של העם היהודי עזרה להקים את המדינה היהודית. עכשיו הייתה להם זכות וכתובת ובימים ההם זה היה הרבה.