הכרוב
אומרים: שמתבגרים {מזדקנים} נזכרים בכל מני אפיזודות שהתרחשו כאשר היינו צעירים, לפני ימים אחדים שסבא יצחק ואני טיילנו על במדרכות המאפירות שבעיר עלה באפי ריח הפרחים שפורחים בכיכרות הרבות שפזורות ברחבי העיר, אז נזכרתי בימי ילדותי כאשר נהגתי לטייל במשעולי הכפר. אהבתי להריח את ריחם המבושם והמשכר של היסמין, המנטור, הוורדים או האפונה הריחנית, שפרחו בשלל צבעים בגינות שהיו בחצרות הבתים, כולם השתדלו שבחצרם תהי הגינה המפוארת ביותר בכפר {"חרות" שבגוש תל-מונד} משימה זאת הייתה מוטלת בדרך כלל בידי הנשים עקרות הבית והילדים.
הבוקר התעוררתי ליום שמש חורפית חמה הדבר נתן לי משום מה מרץ רב שהחלטתי לנצלו לשטיפת רצפות הבית, משימה שדחיתי כבר ימים מספר, אך במקום שהבית יתמלא בריחם הנעים של חומרי הניקיון שהוספתי בנדיבות לדלי עם מי השטיפה התמלא הבית בריח של צלי כרוב שהתבשל לו בנחת בסיר, הדבר הזכיר לי אפיזודה שהתרחשה בימי ילדותי, באחד מימי החורף הגשומים אימי שברה את ראשה איזה ארוחה להכין למשפחה מרובת הפיות {כמו שסיפרתי לכם היינו עשרה אחים} שתשביע את כולם כידוע באותם הימים ימי הצנע המזון לא היה בשפע ואימי ז"ל הייתה צריכה לאלתר בישולים מלא כלום, עזרא אחי שעבד במחסן התערובת חזר מהעבודה שעל כתפו מונח היה שק מלא בראשי כרוב שישמשו כמזון לפרתנו היחידה תקווה שהניבה בקמצנות רבה חלב לבני הבית, אימי שראתה זאת צעקה על אחי איך הוא בכלל יכול לחשוב להאכיל את הפרה באוצר הזה? {המילים בגרמנית נשמעו ממש מפחידות} מאותו יום במשך ימים רבים היינו צריכים לאכול כרוב מבושל בנוסחים רבים. יום אחד בטעם חמוץ מתוק שבושל עם לימונים שגדלו בשפע על העץ של שכננו, אני ששנאתי מאוד את המאכל הזה אימי תמיד הפרישה לי בצד בצלחת כרוב לא מתובל שהוספתי לו בנדיבות מלח ופלפל.
יום אחר אימי הוסיפה לכרוב תפוחי אדמה אבל שבאמת רצתה להפתיע היא הוסיפה לכרוב גם רסק עגבנית, הכרוב כבר יצא לנו מהאוזניים. מיכה אחי הצעיר ואני ספרנו תמיד את ראשי הכרוב שנשארו וחישבנו עוד כמה ימים נותרו לאכול כרוב לפעמים באין רואים היינו מחרימים ראש אחד לטובת הפרה שקיבלה את המתנה בשמחה, מה שמחנו שכבר לא נותר אפילו ראש כרוב אחד, אבל מה? למחרת הופיע עזרא אחי היקר ששק חדש של כרוב מוטל היה על שכמו.
האם זה פלא שכל פעם שאני מבשלת כרוב אני נזכרת בזה?
לנכדי האהובים מסבתא רותי גל לבית פיק