השנה אני ורעייתי פעם ראשונה בחיים

לא נחגוג בבית "סדר" עם כל הילדים והנכדים
אנחנו נעשה זאת מעבר לים עם הבן ומשפחתו
נביא איתנו את המאכלים ונשתדל לעשות חג כהילכתו

נזכרתי בגעגועים ל"סדר" אחר בילדותי
והחלטתי לשתפכם מה שעולה בזיכרוני

לפני כ.. ארבע עשורים אולי קצת יותר
היה נהוג במושב בו גדלתי לחגוג פסח אחר
כל החברים קטנים וגדולים והמון אורחים
היו ליד שולחנות בבית העם יחד מסובים

קוראים בהגדה , שרים את כל השירים
אנו הילדים היינו אפילו על הבמה מופיעים
אהבתי את ההכנות לקראת החג, את "החזרות"
לימדו אותנו לשיר, לדקלם יצאנו במחולות

הייתה במושב אישה שהגיעה אלינו מהקיבוץ
לא היה לה משק חקלאי היא הייתה תושבת חוץ
יטי מאור , כל שנה בפסח אנו מזכירים את שמה
אותנו לימדה לשיר את השירים הקשורים להגדה

מלי הייתה אז "הקריינית" ופתחה את הערב החגיגי
אז קיבלתי החלטה שהבחורה הזאת תהייה אשתי
כולם לקחו חלק בהכנות ימים רבים לפני חג החירות
במקרה (או שלא במקרה) למושב בו גרנו קוראים חרות

היה במושב אזור שקראו לו החברים "הדרום"
הייתה "תחרות" בינו לבין יתר המושב באהבה ובחום
מי יאפה את העוגות הטובות ביותר ויקשט בקישוטים
זה נמשך כך זה נראה לי עד היום בציון יתר החגים

כל משפחה הכינה מטעמים ל"סדר" המשותף
כולם בלי יוצא מן הכלל מבוגרים צעירים וטף
עד היום כאשר אנו יושבים ב "סדר " המשפחתי
אנו שרים את השירים של אז, אחי אני ורעייתי

המושב היה מתגייס להכנות כל אחד בכישוריו
כתבנו הגדה מיוחדת שסיפרה על חיי המושב
סיפרנו על יציאת מצרים ועל העבדות בארץ גושן
הדגשנו את יציאתנו לחירות "להיות עם" בעל חוסן

כל משפחה הודיעה מראש כמה אורחים היא מזמינה
כך הכרנו אישית כל אורח וחבר של שהגיע לחגיגה
כאשר המושב התרחב וגדל ולכל אחד הייתה מכונית
פתאום הופסק המנהג ועברנו לחגוג בצורה משפחתית

היום כאשר אתה מתקרב לחג הפסח חג החירות
אתה רוצה לציין אותו כדת וכדין "כהלכתו" כיאות
ואז אתה נתקל עם החתן והכלה וגם עם המחותנים
כל אחד מבקש אצלו לערוך את הסדר ולהיות מסובין

אתה מוותר ומנסה לעשות סדר בחגים אולי בראש השנה
אולי בערב חג הסוכות העיקר שתיפגש כל המשפחה
אתה מנסה דרך הנכדים, לפתות אותם עם מתנה רצינית
אם ימצאו את האפיקומן , אתה תרמוז על מיקומו חרישית

רעייתי כהרגלה מודיעה שאצלנו מקיימים את ה"סדר"
אין לנו בעיה של מקום לכולם , יש לנושא הזה חדר
אבל רצון לחוד ומעשים לחוד ואנחנו פשוט מוותרים
והשנה פעם ראשונה אחרי שני עשורים שהיינו אורחים

כאשר חזרנו הביתה בשעה מאוחרת לאחר שגרוננו ניחר
הבנו שיש משהו בזה שאתה אורח ולא טורח ושונה הדבר
ולא נורא אם ילד זה או אחר לא היה לאכול את "הקינדלך"
הם הסבו לשולחן עם אחרים שהם בני המשפחה גם לי ולך

החלטנו שכל שנה נחכה, אולי אותנו יזמינו כאורחים
לא נלחץ על אף אחד לא נלין על הילדים והמחותנים
נסתכל בעין אוהדת כשהילדים מבקשים ללכת למקום אחר
ננהג בחוכמה וכלפי חוץ נראה לכולם שאנחנו מזן אחר

אני מתגעגע לימים של "הסדר המשותף"
היינו נפגשים כולם, מבוגרים צעירים וטף
היינו מארחים חברים ובני משפחה מהעיר
הייתה גאווה את המושב להם להראות ולהכיר

היום אנחנו עם חברים שונים מקיימים בחג השני את ה"סדר"
כותבים ועורכים הגדה מיוחדת המציינת משהו שונה ואחר
ליד שולחנות ערוכים מברכים על האוכל היין והמצות
שרים את השירים כולל שיריי אביב ומטבלים את הערב בברכות

שיהיה לכם פסח כשר ושמח... אני נוסע עם רעייתי להיות הפעם אורח...