חינוך ותרבות בחרות

מייסדי המושב באו רובם ככולם מבתים מסורתיים, אולם כאן הם ניסו לתת רקע וצביון שונה ליהדותם. בבית הכנסת, אותו צריף קטן ורעוע התפללו רק מספר הורים זקנים, יהודים עטורי זקן ודוברי אידיש. בניהם- לחגים נתנו צביון חדש, קשור לתנ"ך ולמסורת אבל בעיקר לחידוש הקשר של העם לאדמתו.

חג השבועות היה הגדול והעליז מכל החגים, והוא נחוג במסגרת גושית כאשר כל כפר וכפר מביא את הביכורים בשיירות ססגוניות אל חצר בית הספר ושם בתום השירה והריקודים היו מוכרים את התוצרת במכירה פומבית לאורחים הרבים, והתמורה הייתה כמובן תרומה לקרן הקיימת.

חג הפסח גם הוא נחוג בסדר ציבורי שבו משולבים קטעי הגדה עם קטעי קריאה שירה וריקוד בנוסח כפרי חדש.

ט"ו בשבט נוצל תמיד לשיפור פני הכפר ולתוספת של נוי וגינון.

ליום הכיפורים היה צביון מיוחד. בשעה שזקני הכפר עטופים בטליתותיהם צמו והכו על חטא, התאספו כל התושבים בחורשת גן-הילדים ליום דיונים וויכוחים על נושאי תרבות וחינוך ואיך תראה המדינה החדשה שהם עסוקים בהקמתה... לנו הילדים היה מנהג להריח מי מאתנו לא עומד בצום ונודף ממנו ריח של ביכורי קלמנטינות או גויבות...

ועדת התרבות הייתה אחד המוסדות החשובים שבכפר. אם אין רדיו וטלוויזיה היא אחראית על ההשכלה והבידור.

מסיבות קבלת שבת עם קטעי שירה ונגינה, פרשנות של התנ"ך עם מרצה אורח, הרצאות על עניני דיומא של איזה עסקן הסתדרות, ארגון מקהלה וחוג דרמטי.

סרטי קולנוע הוצגו אחת לשבוע ובהתאם לעונות השנה - בקיץ על קירות תחת כיפת השמים, ובחורף במחסן התערובת עם ריחות של חרובים ושמן דגים. כמובן שכל אחד מביא את כסאו מהבית באם הוא רצה לשבת.

גם תיאטרון "הבימה" או "האוהל" הגיעו לגוש, הם התנחלו בחצר בית-הספר האזורי, ושם התקינו את הבמה והתפאורות, לנו הייתה זו חוויה.

לעתים התארגן המושב להסעה מרוכזת להצגה בתל-אביב, כשלושים איש היו נדחסים על משאית עמוסים בצידה ושתייה לדרך וחווים איך זה לראות הצגה באולם אמיתי.

לנוער היו פעולות מודרכות ע"י נערים בוגרים יותר. הרבה פעילות ספורטיבית במתקנים דלים, יחפים עם כדורי סמרטוטים אבל עם רוח טובה.

יציאה למחנות "הנוער העובד" ביערות הכרמל, או הטיול השנתי בסביבה היו עבורנו שוות ערך לטיולים שנכדינו עושים היום לחו"ל כלאחר יד...