שמחת פורים

באחד מחגי פורים התחפשנו ויצאנו עם קופסת קרן קיימת להתרים בבתים. הדרכים היו בוץ וחול. החושך היה גדול וגשם נוטף. אבל החלטנו לא לוותר.

כל היום התחפשנו, הרבה בגדים לא היו לנו, אז לבשנו את הבגדים של אבא ואמא, לחוד וביחד. כרכנו סדין על הבגדים והיינו מרוצים ויצירתיים. הורדנו ושוב צרפנו ותחפושת אחרת נוצרה. ההכנות מאוד ריתקו אותנו. היינו שלוש חברות, וכמה שעות צחקנו ושמחנו בתחפושות עד שהגיע הערב. עייפנו והחלטנו זהו, עכשיו יוצאים. מחופשים עם כובע על הראש יצאנו לרחוב עם קופסת קרן קיימת, הולכים בין הטיפות בחול ובבוץ. בשבילנו הייתה התחפושת הכיף של החג. ואילו קרן הקיימת רק תירוץ.

ברחוב היה חושך, רק הכוכבים האירו בשמים מול הבוץ שהחזיר להם נצנוץ ומיד כבה.

פתאום ראינו דמויות נוספות. היה אלה ילדים כמונו שחיפשו כנראה את שמחת פורים ושמו עליהם מסיכות. "למה התחפשתם"? שאלו אותנו. לא היה לנו בדיוק רעיון מזוהה, אז קשקשנו בקופסת קרן הקיימת. הם רק שמעו והמריצו בנו לכו לכו, אז הלכנו. "ברחוב ההוא עוד אף אחד לא היה" אמרו לנו. דפקנו בדלתות, אנשים חיכו מולנו מנסים ומצליחים לזהות. היו אפילו שתרמו, ואפילו כבדו אותנו, והיו שאמרו "כבר תרמנו, עוד פעם תרומה?"

לנו היה היום הזה שמחת פורים שלימה.