על חרות מוסדות ועדות ביטחון עסקים הודעות שרותים לזכרם צור קשר

הטיול לכנרת

בני הנוער בכפר היו מאוד מגובשים. בכל ערבי הקיץ היו נפגשים בחצר המועדון הצמוד לבית העם. לפעמים כשרותי שמעה מביתה את קולות החבורה המוכרת לה, הייתה מצטרפת אליהם, גם אם לא בחשק רב.

מדי פעם התארגנו החברים למסעות וטיולים, אך רותי העדיפה ברוב המקרים להישאר בבית ולקרוא ספר במקום להצטרף אליהם.

באחד מימי הקיץ ניאותה להפצרותיה של עדנה אחותה והצטרפה לטיול. שארגן יוסי יפה שהשקיע רבות בבני הנוער ובפרט בבני קבוצתה, אחרי הפצרות רבות מזכירות הכפר הסכימה לספק משאית לשישי שבת לצורך נסיעה לטיול לכינרת. כולם הצטיידו באוכל ושמיכות לשינה על שפת הים. צרכניית הכפר אף נידבה מצרכים לקומזיץ שתוכנן.

בטיול היה מזג אוויר נפלא. כולם התרחצו בים והשתוללו. כאשר השמש נטתה לשקוע ורוח קרירה החלה לנשב, יצאו כולם מהמים והתקבצו מסביב למדורה הענקית שהבעירו ואשר הפיצה חום נעים. לאחר שסיימו את הארוחה סיפרו בדיחות ושרו שירי ארץ ישראל, והאווירה הייתה נהדרת. מזה זמן רב רותי לא נהנתה כמו באותו הערב. השמיים היו זרועים במיליוני כוכבים נוצצים, ומדי פעם נפל מטאור בהשאירו שובל אור ארוך אחריו.

זה הזמן שניצני האהבה בין מלכה וגידי [גדליהו] החלו לפרוח הם חמקו כדי להתבודד בין השיחים. וכמובן שהיו חברה שעקבו אחריהם כדי להציק להם, כאשר המדורה החלה לדעוך החלו כולם להתארגן לשנת הלילה. בקושי מצאה פינה מבודדת, פרסה את שמיכותיה ונשכבה לישון. לאחר יום מלא חוויות למרות האדמה הקשה שעליה שכבה. נעצמו שמורות ענייה והיא נרדמה מיד, פתאום החלה להרגיש עקצוצים בכל חלקי גופה, וזינקה ממקומה בצרחות כאב. לאורו של פנס שמישהו הדליק הבחינה בקן של נמלים ענקיות שעליו נשכבה. כמובן שהנמלים לא אהבו את "הפולש האכזר" ומיד החלו להתגונן בעקיצות. שוב חזרו השקט והשלווה לשלוט מסביב. הסהר הציץ על החבורה הצעירה מבעד לעננים. מרחוק נצנצו אורות היישובים, ועל הים הופיעה צללית של סירת דייגים.

רותי מצאה פינה אחרת נקייה מנמלים ורמשים עייפה מאוד נרדמה לקול אוושת הגלים המתנפצים על החוף.

שוב נשמעה צרחה חזקה מפי אחת הבנות. "נו, מה קרה עכשיו? לא נותנים לישון פה,?" רטן אחד הבנים.

כשהתרוממה מרבצה הבחינה בדמויות כהות ועירומות שקופצות למים בחופזה ונעלמות כלעומת שבאו. כולם כבר לא נרדמו מרוב פחד שמא ניסו הסורים לחצות את הים כדי לפגוע בהם. מצד שני, יוסי בחר חוף רחוק מהגבול הסורי, על כן מיד התבטל החשש הזה.

לאחר כמה שבועות באחד מלילות השבת שמעה עפרה מביתה את קולות בני הנוער שנפגשו כמדי ליל שבת על הדשא ברחבת בית העם. הבית היה שקט ועצוב ועפרה חשה דחף לצאת ולהצטרף אל החבורה. היו כאלה ששכבו אפרקדן וחלק מהם ישבו ישיבה מזרחית, כל אחד מצא את התנוחה החביבה עליו. חוויות מהצבא ובדיחות התעופפו באוויר כנהוג בפגישת חברים שלא התראו תקופה ארוכה. אל החבורה הצטרפה חבורה מהכפר השכן והעליצות הייתה רבה, עד שגבי החל לדבר...

"תשמעו איזה סיפור יש לי לספר לכם, תתפקעו מצחוק. נפגשתי עם בן דודי הצנחן בחתונת אחותו. בטוב ליבו ביין הוא החל להשוויץ ולספר חוויות מהצבא. לא תאמינו לי מה הוא סיפר..."

"נו, ספר כבר," הפצירו החברים, וגבי המשיך, "בקיצור, לאחר אימון מפרך לא רחוק מהכינרת החליטו כמה חברים לשטוף את הזיעה והלכלוך שהצטברו על גופם. הם היו בחוף שומם ללא נפש חיה, ולכן פשטו את בגדיהם בלי היסוס וזינקו עירומים כביום היוולדם אל המים לשחיית לילה מרעננת. כשירדו לחוף ראו גחלים לוחשות של מדורה נטושה. הם החלו להבעיר מחדש את המדורה ולהתחמם, והנה רק התיישבו כדי להתחמם קצת, נשמעו מסביבם צווחות כמו של אינדיאנים. מכל עבר התנפלו עליהם חמומי מוח שהחלו להשליך עליהם מכל הבא ליד. כנראה חשבו שמדובר בחבורת נודיסטים או פולשים סורים. למסכנים לא נותרה ברירה ומיד הם זינקו בחזרה למים. מעולם הם לא שחו כל כך מהר..."

לשמע הסיפור פרצה רותי בצחוק רועם, כשכולם מצטרפים אליה. קשה היה להם להירגע מהצחוק הסוחף בעוד המספר אינו מבין על מה המהומה.

רותי גל לבית פיק, אפריל 2010