על חרות מוסדות ועדות ביטחון עסקים הודעות שרותים לזכרם צור קשר

העץ שלי

השנה כמו בכול השנים הקודמות הגעתי לכפר בערב יום הזיכרון לטכס, אך הפעם נוסף לבעלי התלוו אלי גם בני ונכדי כיוון שהגענו זמן רב לפני תחילת הטכס לקחתי אותם לטיול שורשים קצר, הראיתי את הצרכנייה, היכן היה מחסן ההספקה וכמובן את גן הילדים האהוב שלא השתנה בהרבה, רק חבל שחורשת האורנים שהייתה נטועה סמוך לגן נעקרה, את רוב ימי אחר הצהרים של שנות ילדותי ביליתי בחורשה אהבתי לטפס עד צמרות העצים ובעודי מסתתרת שעות בין הענפים עקבתי אחר הציפורים שבאו להאכיל את הגוזלים בקן, הפוערים את מקוריהם בליווי ציוץ רם.
גם מהעצים שמסביב למועדון הנוער לא נשאר כמעט כלום, נזכרתי כאשר בנו אותו הייתי אז ילדה קטנה אני חושבת שטרם מלאו לי תשע, כיוון שגרנו בשכנות אהבתי לבקר ולראות את הבנאים בעבודתם, בשמחה אהבתי לעזור לבנאים המיוזעים שהתעצלו לרדת ממרומי הסולם, לזה הייתי מושיטה פטיש, לשני מסמרים, ואף הולכת בשליחותם לצרכניה לקנות כיכר לחם, לבניה, או גבינה.
כאשר סוף כול סוף נגמרה בנייתו של המועדון נתלתה מודעה על לוח המודעות במחלבה ובצרכניה שבשבת הקרובה יש גיוס של בני הנוער כדי לנקות את החלקה מסביב המועדון מעשבים שוטים ולהכינה לנטיעת חורשת עצים, כמו תמיד ללא היסוס התייצבו כולם מקטון ועד גדול מצוידים בכלי עבודה, מקושים, מעדרים מגרפות, היה זה יום חם, השמש להטה ממרומי הרקיע נחלי זיעה גלשו מהגופות האדומים מהחום. כמה קינאתי בבנים שללא היסוס השילו את חולצתם ועבדו עירומים בחלק גופם העליון, המרץ שהיה בבוקר אזל כול הצחוקים פסקו נשמע רק קול המעדרים והמקושים הננעצים באדמת הבור היבשה ונשיפותיהם של העובדים. לפתע נישמע שירת סולו חלשה "ארטיק, ארטיק, ארטיק, ארטיק שוקולד, ארטיק ארטיק, ארטיק ארטיק אסקימו" לפי הנעימה הידועה של "בערבות הנגב." ללא תיאום מראש מכול קצוות המגרש החלו כולם לשיר, תחילה בקול חלש אשר התגבר לאט, לאט בקצב אחיד מלווה בנגינת נקישת המעדרים באדמה. כולם קיבלו מעין זריקת מרץ וחיש מהר כול החלקה נוקתה לתפארת, גומות נחפרו באדמה.
בשעות הערב הצטרפו כול חברי המושב לטקס מרשים של נטיעת החורשה, כשהצעירים הודרכו על ידי הבוגרים.
עד היום אני זוכרת את העץ שנטעתי בפינת המגרש, כמו שסופר בתחילה הספור גרתי מאוד סמוך למועדון מידי כמה ימים הבאתי דלי עם מים והשקתי את העץ שלי שגדל והיה הגבוה והמרשים מכול עצי החורשה לאחר שבגרתי ועזבתי את המושב אהבתי לבוא ולבקר את העץ שלי, אפילו את ילדי לקחתי לראות את העץ למזלי אחד העצים הבודדים שנשארו על המגרש הוא העץ שלי בשמחה ובהתלהבות הראיתי אותו לנכדי ומאוד מקווה שימשיכו לבקר במושב ויראו לילדיהם את העץ שסבתא נטעה כאשר הייתה ילדה קטנה.
רותי גל לבית פיק, אפריל 2010