על חרות מוסדות ועדות ביטחון עסקים הודעות שרותים לזכרם צור קשר

אין כניסה לבית העם

הכתבה המצורפת בקישור למטה, העלתה לי באחת זיכרונות ילדות מאושרת במושב חרות סביב ובתוך בית העם המיתולוגי. כאן התחתן אחי, כאן חגגנו בחגים, כאן היה בית הכנסת וכאן גם גילינו את עצמינו כילדים סקרנים. בשנת 1980 הייתי בן 12 עושה את צעדיי הראשונים כנער במושב חרות. ביחד עם חברי הטוב מודי עלינו לעליית הגג של בית העם בכדי לראות היכן גרה התנשמת שהסעירה את דימיוננו. ראינו אותה והתקדמנו אל תוך עליית הגג שרצפתה (אשר שימשה כתקרה האקוסטית של בית העם) הייתה עשויה משכבה של 3 ס״מ מפתיתי קרטון דחוס ודבוקה לקונסטרוקציית הפלדה מלמטה. אינני זוכר בודאות מי משנינו דרך בטעות על הקרטון והתקרה (בגודל של 20 על 30 מטר / 600 מ״ר רבוע) כולה קרסה באחת תחת רגלינו.
נשארנו קפואים ודוממים על שלד הפלדה ומתחתנו מאות קילוגרם של הרס וחורבן.
כשחזרה אלנו הנשימה, ברחנו בכול המהירות ומעולם לא הודנו שאנחנו התחלנו (בשוגג) בהרס בית העם.
לימים חשבתי שאם דריכה של נער בן 12 גרמה לקריסה, אולי הצלנו רבים שהיו יכולים להיפגע אם התקרה הייתה קורסת בארוע צפוף קהל בו מתכנס כול המושב תחת התקרה הרעועה.

שרון (זילברמן) בן ארי, יוני 2012
בעקבות הכתבה: אין כניסה לבית העם