על חרות מוסדות ועדות ביטחון עסקים הודעות שרותים לזכרם צור קשר

הייקים

עליית הייקים הצטיירה בעינינו הצברים של אז במספר דברים. העברית שבה שברו את שיניהם - ואף פעם לא הצליחו ללמוד אותה על בוריה, פסנתרים ומוסיקה קלסית וליפטים (מכולות העץ) ששימשו אותם להבאת הרכוש ולאחר מכן למגורים.

הייקים הראשונים בחרות - משפחת אדלר שהגיעה כמובן עם ליפט, פסנתר ושתי בנות עם ג'ינג'ים בגודל ובצבע של מיל מנדטורי...
אדלר יהודי קטן קומה, עליז ושופע הומור, בעל השכלה חקלאית, כאן יזם חידושים שלא היו מקובלים עד אז במושב, הקים משתלה מודרנית לירקות  ופרחים, גידל ורדים והיה בעל המרסס מוטורי הראשון במושב שנגרר על ידי חמור, שימש גם כנהג מישנה-"סקנד דרייבר" במשאית המושב להשלמת ההכנסה, וכידוע תפקידים חשובים היו אז לנהג המשנה כגון הפעלת הזמבורה היא חצוצרת היד והפעלת מנוף הוינקר הידני המסמן לפנייה... ואנחנו הילדים אכזרים ומציקים כתמיד קנטרנו אותו בפזמון "אדליאה מהיהה האוטו נוסיעה".
בית מוסיקלי היה ביתם, פאני נגנה בפסנתר אדלר שהיה בעל קול ערב ושימש גם כחזן בבית הכנסת שר, ושכנים וידידים - לרוב יקים ממושבים שכנים הצטרפו לשירה שנשמעה לנו קצת שונה וזרה.
כשכרעה רעייתו פאני ללדת בשלישית הביא אותה לבית היולדות וחזר למשקו לעבוד, לעת ערב  בא אל הטלפון היחידי שהיה במזכירות המושב כדי לבדוק במה התברכה המשפחה. אבי שהיה ידידו ודובר שפתו ראה אותו יוצא בפנים נפולות ושאל אותו מה קרה, ותשובתו הייתה "דער הימל אוף מיר געפלן" (השמיים נפלו עלי) נולדה לי עוד בת, ומה שווה מושבניק עם שלש בנות...
אבל הזוג אדלר לא התייאש והמשיך והצליח ונולד להם בן.
כעבור 19 שנים גדי בנם נפל, ואז באמת נפלו עליהם השמיים.

משפחת גרשון הגיעה אלינו עם כינור וליפט שבו התגוררו מספר שנים. גרשון יקה עצבני עם פתיל קצר וכל ניסיון לדמיין אותו מנגן בכינור נדון לכישלון. להיטותו להתרגז הייתה עבורנו הילדים אתגר קבוע לתעלולים. מדי ערב שבת היה נכנס לכוננות ספיגה, כל רשרוש של עלה נתלש או קלמנטינה נקטפת היה מקפיץ אותו, בשאגות קרב מצויד במקל היה רודף אחרינו ללא הצלחה- עד לפעם הבאה.
גרשון היה חקלאי מסודר וחרוץ. מדריך הדרים שביקר בפרדסו קבע כי אדמתו חמוצה ויש לפזר סיד מתחת לכל עץ. יום שלם פיזר את הסיד, וכהרגלו לבוש במקרה הטוב רק בתחתוני עבודה אפורים, לעת ערב התברר לו כי את מנת הסיד הגדולה ביותר ספג המה שמו שלו... וסיד כידוע צורב ובייחוד שם... טיפול מקומי בביתו לא עזר, וכשגברו ייסוריו נאלץ לפנות למרפאה, שם קיבלה את פניו שכנתו החובשת חנה. הכאב והסבל גברו על הבושה והוא זכה לטיפול וחבישה יפה... לאחר מספר ימים כאשר בא להסיר את התחבושות לא היה יכול להסתיר את התפעלותו מהתוצאות. "אך זו גנס נויה" (כמו חדש) הוא קרא בחדווה...
גרשון איש חרוץ בנה הכל במו ידיו, כלי עבודה חקלאיים, מחרשות ורתמות להנס חמורו הנאמן. כחקלאי היה מוצלח הרבה יותר מאשר כנגן בכינור.
מעבר לדמותו המאיימת שכן אדם מעניין בעל הומור מחוספס-אם הבנת וידעת איך לדבר איתו.

אליהו כהן, יקה עם ליפט ללא כישרון מוסיקלי, שמו נכרך בפרשת השבי במלחמת העולם השנייה.
1940 הגרמנים כובשים את אירופה והאיטלקים מתקדמים בצפון אפריקה לעבר מצריים. הישוב הקטן בארץ נקרא לשלוח מתגייסים לצבא הבריטי. המוסדות מטילים מכסת גיוס על כל מושב, ונקבע כי מחרות חייבים להתגייס שני חברים. באסיפה הכללית נערכת הגרלה. ראשון עולה בגורל אברהם אברך, ואז יוצאת בתיה רעייתו בזעקות שבר, אברך מתגייס ולה אין ילד, אין איש מלבדה בבית וחייה אינם חיים, הציבור מבין לרחשי ליבה וגיוסו בוטל. השני עולה בגורל גוטמן שלמה (ברטוב) ואז הציבור קם בזעקה, גוטמן מרכז את כל כלכלת המושב "כמנהל הצרכנייה" שהייתה אז המרכז הפיננסי והכלכלי, ובשעות קשות כאלו של חוסר ודאות ומלחמה בשער אי אפשר לוותר עליו – וגם גיוסו בוטל.
נמצאו שני מתנדבים אליהו כהן ומשה קורצמן. אליהו השאיר בבית אשה וילד קטן, משה קורצמן שהיה אז רווק השאיר כאן את אביו הישיש.
הם יוצאים למצריים לשרות בחיל החפרים - "הבאפס" ולאחר מכן עוברת היחידה ליוון כדי לנסות ולעצור את הגרמנים היורדים דרומה. החזית היוונית מתמוטטת במהירות הצבא הבריטי נסוג לעבר פיראוס שם ממתינות להם אוניות כדי לחלץ אותם. הבריטים דואגים להוציא רק את הבריטים ומשאירים את החיילים היהודים לגורלם ליפול בשבי הגרמני עם  כל הסיכון הכרוך בכך.
גם מתל-מונד נופלים בשבי שלושה חברים - בוים, נוטמן ואליהו בן יצחק. עם בוים נופלים בשבי עוד שניים מאחיו. הצלב האדום מעביר מכתבים מהשבי לארץ, ולקראת סוף המלחמה חשים גם השבויים את השחרור המתקרב. בוים שולח מכתב ובכתובת על המעטפה נכתב כך באותיות לטיניות - לכבוד שרה בוים רחוב SOFAM-BA תל-מונד.
עם הניצחון על גרמניה שבים כל השבויים לביתם ומשקמים את עצמם. אליהו בן יצחק מקים את הקיוסק הראשון בתל-מונד וזוכה מייד לגינוי וחרם מצד מועצת פועלי תל-מונד -"לא יקום ולא יהיה דבר תועבה כזה בתל-מונד". לנו הילדים הקיוסק היה סנסציה מבורכת, החרם של מועצת הפועלים לא נגע לנו.
אליהו כהן חוזר למשקו ומפתח את ענף הדגרת אפרוחים בהצלחה רבה. לאחר מספר שנים הוא יוצא לאירן ומלמד את החקלאים שם איך להדגיר אפרוחים. אז עוד עסקו הפרסים בבקיעת אפרוחים ולא בביקוע אטומים.

אסא ברטוב