בית העם

משכנו הנוכחי של בית העם בלב המושב, הוא האחרון מבין מספר מקומות ששימשו את כינוסי האספות ואירועי התרבות של קהילת חרות.

תחילה, שכן בית התרבות בצריף ששימש במקור כבית הקומונה של המתיישבים הראשונים. בשנת 1933 כאשר כל משפחה קיבלה חלקה, שינה צריף הקומונה את ייעודו ל "היכל התרבות" . הצריף שימש במקביל כבית כנסת, בית חבר וחדר רדיו והחלוקה נעשתה באמצעות מחיצות. מחסן התערובת ששכן במקום בו נמצא כיום המחסן הטכני "עמיר", שימש למסיבות והקרנת סרטים בחורף. המבוגרים ישבו על כסאות שהביאו מהבית והילדים ישבו על שקי התערובת מתוכם הוציאו הילדים חרובים אותם כרסמו במהלך ההקרנה...
וכפי שאומרים מי שהיו שם – לסרטים של אז היה גם טעם וגם ריח...

בשנת 1940, נבנה מועדון הנוער (קרוב למקום מחסן התערובת הנוכחי, ליד המזכירות). במועדון התקיימו האספות כלליות של המושב וכן כל פעילויות הנוער. סופו של הצריף היה בשריפה.

בשנת 1951, נבנה מועדון הנוער הנוכחי, אשר הוקם לזכר בני המושב שנפלו במלחמות ישראל. כל בני הנוער במושב נרתמו למשימה ותרמו ימי עבודה שתמורתם שימשה לבניית המועדון שממשיך לשמש את בני הנוער של המושב עד עצם היום הזה. המועדון שימש לקולנוע ולאספות חברים.

עם שיפור המצב הכלכלי ותום תקופת הצנע, הועלתה בשנת 1954 באסיפת ועד האגודה, הצעה לבניית בית עם במושב. הרעיון הועלה לראשונה באסיפת יום כיפור המסורתית שהתקיימה מידי שנה בחורשה ועסקה בענייני חינוך ונוער. הועד המקומי החליט לאשר את בניית בית העם, להקצות לכך סכום נכבד ובנוסף לגבות 500 לירות מכל חבר. מלאכת התכנון הופקדה בידי האדריכלים איליה בלזיצמן ואנדריי לייטרסדורף אשר תכננו מבנים רבים עבור ההתיישבות העובדת. מלאכת הבניה הופקדה בידי חברת "סולל בונה".

בשנת 1955 הונחה אבן הפינה בטקס מרגש רב משתתפים ומגילת היסוד של בית העם נחתמה ונטמנה בין יסודותיו.

בדומה למבנים אחרים שתוכננו ע"י האדריכלים, תוכנן בית העם כמבנה סימטרי וצנוע המכיל אולם מרכזי ושתי שורות עמודים מצדדיו על מנת לאפשר מפגש בין המשתמשים השונים בבניין. המבנה בן קומה אחת הכיל אולם בעל רצפה משופעת והיה פתוח לשתי החזיתות דבר שאפשר זרימת אור ואויר רוב שעות היום.

עם חנוכת המבנה החל לרכז סביבו את כל חגיגות המושב המשותפות - חגים, מסיבות, ריקודי עם, הופעות, שמחות משפחתיות וליל סדר משותף. האולם שימש גם להקרנת סרטים כשמעל לאולם הכניסה שכן חדרו של המקרין. הקמת המבנה עוררה שמחה גדולה במושב, והחבר אבן צור אף כתב לו שיר הלל. רבים מילדי המושב בעשורים האחרונים, נושאים עימם זיכרונות מימיו הטובים של בית העם, כבית שהיווה את ליבו התרבותי של המושב.

לאחר כמה שנים בהם היה בית העם סגור ומצבו הפיזי הדרדר, נושבת רוח חדשה בין כתליו. תקוות כולנו לראותו חי, שוקק ופעיל כבימים עברו.

ואכן, ב 12 לאוקטובר 2013, נערך מבצע ניקיון בהשתתפות רבים.
לקט תמונות מהאירוע כאן.

רותי גל, לבית פיק, סיפרה לנו על הצגת הקולנוע בבית העם.

בית-עם!

א. אבן צור מושב חרות שבט תשי"ז 1957

יפה, איתן, הנך ניצב,
עוטה תפארת הדורה,
הכי תדע מי הקימך
לחן ולשגב ולצורה?...-
ילודי אישה הנפלאים,
ילודי אישה בוני מכורה.

כמוהם שורשת בחולות,
כמוהם עלית בן-מידה
אכן נולדת למזל טוב,
אך הם סבלו חבלי לידה,
לא, לא ירחים, כי אם שנים –
התרוצצותך היתה כבדה.

רבות שהית בחובם,
לתומם שאלו "נו, נו, מתי?..."
והתשובה "עוד אין תקציב"
ומאוד חסרת בין בתי,
צרכניה ומחלבה,
בית אריזה ומחסני.
הנה נולדת לברכה
עם האולם והבמה,
שאר-בנינים הינם הגוף
ובניינך הוא הנשמה
ולא תדע בית עם חביב
כמה לך הלב כמה.

נא התוודע אל ההורים,
כאן אציגם חוליות חוליות,
לבני שיער ומקומטים –
קיבוץ נפלא מגלויות
שמותם נאים: החלוצים,
שבי ציון, בני עליות.

כאן הם, בית-עם, ראשית הכל,
אבני הזה והיסודות,
הם, הם, אשר יצרו הנוף,
הם, הם, ילדו כל הלידות –
הבניינים המטעים
והילדים והילדות.

שור הולדות, חוליה שנייה,
גדוד צברים טובי פנים,
הם העומדים על המשמר,
הם אמיצים מלטי-אונים,
הם הבנים, הם הבונים,
הם ההמשך לראשונים.

יורשי העצר במושב,
להם תקום הנחלה,
הם יחרשו המטעים,
הם ינהגו העגלה,

הם יאבסו את הבהמה –
הלא, אין סוף להתחלה
חוליה שלישית בחללך,
בעיני אדם אינה נראית,
רק הנשמה אותה חוזה,
זיו – הדר לה ויתר-שאת –
עדת קדושים, בני המושב
שנאספו ומבלי-עת.

שור, בם אישים רבי תהילה,
כאן הם ביוצרי בראשית,
שור הם צעירים אשר נפלו
בהגנה האנושית,
הם נעדרים, אולם, ישנם
ומציאותם כה מוחשית.

כבד, בית-עם, את ההורים,
כל שסבלו חבלי לידה,
ראה נאספו לחוג חגך
ובקהל-עם, כל העידה,
מדוד להם בפעלם,
מדוד להם בה-במידה.

היה להם סוכת שלום,
סוכת מרגוע ומנוחה,
כך יידונו חייהם –
צווה להם ההצלחה,
כך יחוגו חגיהם
רבה בהם את השמחה.

היה להם היכל תורה,
היכל חוכמה ומדעים,
אך אל תשכח, בית-עם יקר,
הקצב להם שעשועים,
שירה, זימרה והתבדרות –
בהם תמצא מבחר רעים.

הם ישמרו על יפעתך,
הם יעלו בך האורות,
רבות תראה ימים טובים,
רבות תחזה נשפי כלולות,
בם תתעטר בזרי פרחים
ובדגלים ובמחולות.

הא חנכנוך, בן יקיר,
יהיו כתליך איתנים,
אצור הטוב אשר תחזה
ואחר זמנים ואחר שנים
ספר תספר לצאצאים
על הבונים הראשונים.

חזית בית העם
"היכל התרבות", 1933
בניית מועדון הנוער, 1940. מימין לשמאל: דינה נחודקין, יוסקה לוין, הדסה ריטוב, פנינה גרצובסקי, לא מזוהה (עם מריצה), יעקב ריטוב, אברהם יפה, שולמית ויסובטי
1955, טקס הנחת אבן הפינה וחתימה על מגילת היסוד. בתמונה הימנית, משמאל יצחק גורן בתמונה השמאלית, מלפנים שנייה מימין שושנה קפלן, במרכז בלומה גוטמן, הילדה משמאל היא טובה שרגאי, מאחורנית, שולמית אורן ולידה מימין רבקה דגן.
1955, שירת התקווה בטקס הנחת אבן הפינה לבית העם. במרכז יואל סורוצ’קין, מימין משה פיקרסיקי, משמאל אחד האורחים.
בית העם עם סיום בנייתו, 1957